פסק-דין בתיק עת"מ 8048-05-10

בפניי עתירה מנהלית במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על ביטול ההחלטה של המשיבה מס' 1 מיום 12.04.10, בערר רש/09/ 5457, אשר ביטלה את החלטת המשיבה 3, וקבעה שהמשיבים 2 רשאים להפעיל במרתף ביתם מרפאה וטרינרית ללא צורך בקבלת היתר כלשהו.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

1.         המשיבים 2 הינם רופאים וטרינריים והבעלים של בית מגורים ברחוב ... רמת השרון, גוש 6415 חלקה 281 (להלן: " המקרקעין"). המשיב 2 מפעיל במרתף ביתו, שהינו בגודל של כ-30 מ"ר, מרפאה וטרינרית.

2.         על החלקה בנויים 4 בתים צמודי קרקע, שני בתים דו-משפחתיים עם קיר משותף, בהם מתגוררים העותרים 1-4. העותרים 1-2 מתגוררים בבית הדו-משפחתי עם המשיבים 2.

3.          העותרים התנגדו להפעלת המרפאה הוטרינרית במרתף, ואף פנו לבית המשפט השלום בתל-אביב בבקשה למתן צו מניעה זמני למניעת הפעלת המרפאה במקום. בין היתר טענו העותרים בבקשה, כי הפעלת המרפאה דורשת קבלת היתר לשימוש חורג.

4.          ביום 16.07.09 הורה בית המשפט (כב' השופטת בלה טולקובסקי) על מתן צו מניעה זמני, שהיה אמור להיכנס לתוקף ביום 23.08.09, וזאת אם לא תינתן עד המועד הנקוב החלטה על-ידי הועדה המקומית לפיה אין צורך בהיתר לשימוש חורג, או מתן היתר לשימוש חורג. כניסת צו המניעה לתוקף נדחה על-ידי בית המשפט (כב' השופטת מיכל ברק נבו) עד יום 15.04.10 " ובלבד שעד אותו מועד לא ינתן היתר לשימוש חורג". 

5.          בהמשך לכך הגישו המשיבים 2 למשיבה 3 בקשה להיתר לשימוש חורג. הועדה המקומית דנה בבקשת והחליטה ביום 26.11.09 לדחות אותה. בין היתר, קבעה הוועדה המקומית כי יש צורך בהיתר לשימוש חורג מתוכנית.

6.          ביום 31.12.09 הגישו המשיבים 2 ערר למשיבה 1 על החלטת המשיבה 3.          

            על החלטה זו של ועדת הערר הוגשה העתירה שבפניי.

טענות ב"כ הצדדים:

ב"כ העותרים:

7.         לטענת ב"כ העותרים, תוכנית מתאר מקומית מס' רש/900 (להלן: " תוכנית רש/900") קובעת, בסעיף 2 (א) בעמוד 3, כי " מרתפים" ישמשו אך ורק לשימושים הבאים:

" שטחי שרות כהגדרתם בתקנות לחישוב שטחים.

שימושים נילווים למגורים כגון: משרד לבעל מקצוע חופשי, חדר משחקים, חדר כושר...".

לטענתו, השאלה שעומדת במרכז העתירה הינה שאלה של פרשנות משפטית של המונח " שימוש נילווה למגורים" והאם מרפאה וטרינרית הינה בגדר " שימוש נילווה למגורים".

לדבריו, התב"ע דורשת 2 תנאים שונים ומצטברים: האחד, שהשימוש יהיה " נילווה למגורים"; השני, שאותו " שימוש נילווה למגורים" ישמש את " הדייר המתגורר בבניין". לשיטתו, התב"ע בחרה להגביל את השימושים המותרים במרתף. דייר המתגורר בבניין רשאי לעשות שימוש במרתף " אך ורק" ל-" שטחי שרות" או לשימוש " נילווה למגורים".

8.          עוד לדבריו, " שימוש נילווה למגורים" פירושו שימוש שמעצם טבעו וטיבו נובע מהמגורים של אדם בביתו או קשור בהם, שימוש שנועד לשרת את צרכי המגורים בבית. ניהול עסק של מרפאה וטרינרית אינו שימוש ש"בא עם" מגורים, אינו שימוש שמעצם טבעו וטיבו נובע מהמגורים או קשור בהם ואינו שימוש שנועד לשרת את צרכי המגורים בבית. ולכן אם אסור שימוש במרתף למגורים אלא רק שימוש נלווה למגורים, קל וחומר שאסור השימוש בו לעסק.

9.          כך לטענתו, פירשה זאת גם המשיבה 3 שכתבה בתגובתה לעתירה " ...עמדת המשיבה 3, כפי שהובאה בפני המשיבה 1 הייתה שכעקרון מרפאה וטרינרית, כעסק העומד בפני עצמו, אינו מהווה שימוש נילווה למגורים, ומשרד אינו מרפאה וטרינרית " (ראה: עמ' 2 לסיכומי העותרים).

10.        עוד לטענתו, המשיבה 1 היא זאת שטעתה בפרשנותה, שכן היא התעלמה מהשאלה, האם השימוש למרפאה וטרינרית הינו " שימוש נלווה למגורים". הפרשנות שלה התבסס על כך שהשימושים המפורטים בתב"ע " אינם רשימה סגורה", שהרי התב"ע נקטה לשון " כגון".